05 היסטוריה

תולדות אומנות הפסיפס

מהו פסיפס? סוג של אומנות דקורטיבית אשר נבנית ע"י צירופן של יחידות או חתיכות חומר קטנות המכסות שטח פנים מסוים כדי ליצור דגמים ודימויים חזותיים ודפוסים גיאומטריים ותמונות של נופים,חיות,דמויות ,פרחים וצורות הנדסיות . אותן חתיכות קטנות נקראות תזרות – TESSERAE - מילה רומית שפירושה קוביות. המילה פסיפס מקורה ביוונית, "פסיפוס" ופירושה אבנים קטנות. בעברית משתמשים במילה "פסיפס: לכינוי האומנות בה מציירים דגמים או ציורים באמצעות אבנים קטנות או קוביות זכוכית. אמנות הפסיפס נחשבת לאומנות עתיקה ולמסורת אמנותית-תרבותית שהתפתחה באגן הים התיכון בימים קדומים ,בערך במאה השלישית לפני הספירה ,וכבשה את מקומה בעיטור החלל הפנימי של מבני ציבור ובתים פרטיים, בקירות וברצפות . עיקר התפתחותה של אמנות זו היה על ידי היוונים.ובמיוחד באי כרית ומשם הגיעה לאימפריה הרומית . את ההתפתחות הגדולה באומנות זו מייחסים לתקופה הביזנטית ,ובעיקר בכהונת המלך קוסטנטין אשר בנה הכנסיות בירושלים , במקביל ניתן לראות אימוץ אומנות זו על ידי מסגדים ברחבי ים התיכון וגם בבתי כנסת בארץ ישראל . . הסיבה המרכזית לשימוש בטכניקה של פסיפס הייתה שחיפשו צורת כיסוי לרצפה שתהיה חזקה וזולה כאחד, וגילו שהשקעת חלוקי אבן טבעיים משפת הנחל או הים בתוך בסיס של מלט, פותרת בעיה זאת באופן משביע רצון. כחמש מאות שנה לפני הספירה, קישטו ביוון ובאסיה הקטנה (שבה גם ישבו אז היוונים) את רצפות בתיהם של העשירים בשיש, ושל האזרחים מהשורה, ברצפות העשויות פסיפס-חלוקים. כבר בתקופה מוקדמת מאוד, במאה השביעית ושמינית לפני הספירה, התחילו להשתמש בחלוקים לבנים ושחורים שמהם הרכיבו דגמים פשוטים. מאוחר יותר הוסיפו אבנים טבעיות, בלתי מעובדות, בצבעים אחרים- צהוב, ירוק, אדום. בערך משנת 400 לפני הספירה, אנחנו מוצאים ציורים המורכבים מאבנים אלה. מאוחר יותר התחילו לעבד ולעצב את האבנים וליצור קוביות קטנות, מהן נעשה הציור. באותה תקופה, בערך במאה השנייה לפני הספירה, החלו גם לייצר קוביות קטנות מזכוכית שבהן השתמשו בעיקר לקישוט קירות. יש לשער שראשוני הפסיפסאים היו פשוט פועלי בניין, שהנחת חלוקי נחל הייתה חלק ממלאכתם. במרוצת הזמן התפתחה המלאכה והייתה לאמנות.
(באדיבות אתר ויקיפידיה )